המסעדה רבת הדרישות חלק 2

לפרק הקודם לחץ כאן.

 

אני מבקש את סליחת הקוראים על העיכוב בפרסום המשך הסיפור, הייתה לי תקופה קצת עמוסה. הכנתי כמות לא קטנה של חומרים כך שלא יהיה עיכוב בפרסום בזמן הקרוב.
ולהמשך הסיפור:

"תראה, בול בזמן. אפילו נראה שפתוח, בוא נכנס.""קצת מוזר, במקום שכזה. אבל נראה שאפשר לאכול כאן משהו, לא?"
"בטוח שאפשר. אפילו כתוב על השלט."
"אז בוא נכנס. אני כל כך רעב שעוד רגע אני מתעלף.”
השניים עמדו בכניסה לבית, הכניסה הייתה מרוצפת בלבני חרסינה לבנה, בהחלט היה זה מראה מרשים. הדלת עשויה מזכוכית ועליה כתוב באותיות זהב: "נא להיכנס. אין צורך להתבייש."
כשראו זאת השניים, צהלו ואמרו: "תראה מה זה, העולם מסתובב כמו שצריך. כל היום היה עמוס מכשולים, וכמעט לא הייתה לנו ארוחת ערב, אבל בסוף תהיה לנו ארוחת ערב בחינם ועוד במסעדה."
"אני בטוח שזוהי המשמעות של לא להתבייש."

השניים דחפו את הדלת ונכנסו פנימה. עם כניסתם לבית עמדו בתחילתו של מסדרון. על הצד האחורי של דלת הזכוכית היה כתוב באותיות מזהב: "ברוכים הבאים, במיוחד לצעירים ומדושנים." כשהשניים הבינו שהם יותר מרצויים, שמחו עוד יותר.
"איזה יופי, אנחנו בקטגוריה של הרצויים במיוחד."
"כי אנחנו עומדים בשתי הדרישות." הם התקדמו לאורך המסדרון בזריזות והגיעו לדלת צבועה בצבע תכלת.
"איזה בית מוזר. למה יש כל כך הרבה דלתות?"
"זה סגנון רוסי. ככה בונים במקומות קרים בהרים." השניים פתחו את הדלת, ומעל ראשם היה כתוב באותיות צהובות: "המסעדה הזאת היא מסעדה עם דרישות רבות, לכן נודה על התחשבותכם."
"לא רע, בשביל מקום באמצע היער."
"למה לא? תחשוב, גם בטוקיו אין הרבה מסעדות גדולות כאלה על הרחוב הראשי."
בעודם מדברים פתחו את הדלת, ובצידה האחורי היה כתוב: "אכן דרישותינו הן רבות ביותר, אך אנא מלאו כל אחת מהן."
"מה זאת אומרת?" זעף אחד הג'נטלמנים. "בטח בגלל זה התנצלו מראש על הדרישות הרבות והזמן הרב שלוקח להתכונן."
"יכול להיות, אבל אני רוצה כבר להיכנס לחדר אוכל."
"ולשבת שם ליד שולחן." אבל כשנכנסו בדלת, למרבה התסכול הייתה עוד דלת. בפינת החדר הייתה תלויה מראה ולרגליה מברשת עם ידית ארוכה.
על הדלת היה כתוב באותיות אדומות: "לקוח יקר, אנא הברש את שערך כיאות והסר את הבוץ מנעליך."

"מרשים מאוד, כנראה שהמסעדה הזאת ברמה יותר גבוהה ממה שחשבתי כשנכנסנו מהיער."
"עם הקפדה כזאת על הנימוסים, בטח באים למסעדה הזאת הרבה אנשים חשובים."
השניים הברישו את שערם למשעי, והסירו את הבוץ מעל נעליהם. כאשר סיימו להבריש את שערם, עוד לא הספיקו להניח את המברשת על השולחן לפני שהיא התפוגגה לה באוויר ורוח פרצים נכנסה לחדר. השניים שהצטופפו אחד לשני מרוב בהלה, התקדמו לתוך החדר הבא שדלתו נפתחה עם הרוח.
בבטן ריקה אמרו בליבם "אם לא נאכל משהו חמים בקרוב, מי יודע מה יהיה עלינו."

ההמשך בימים הקרובים…

 

לפרק הבא לחץ כאן.