הוֹג'וֹקי – רשומות הבקתה

קאמו נו צ'ומיי (1155-1216) היה נזיר שחי בתקופת קמאקורה, בצעירותו הוא עבד כמשורר חצר ונגן ביווה, בגיל 50 פרש להרים והפך לנזיר. לקראת סוף חייו השתקע בביקתה קטנה על הר הינו שבקיוטו, בביקתה זו החל לכתוב את הוג'וקי, חיבור בודהיסטי המתאר את העולם ואת ארעיותו. המילה "הוג'ו" (方丈) היא למעשה מידה, כארבע וחצי מזרוני טאטמי, שזה בערך 10 מטר מרובע, זה היה גודל הביקתה בה הוא גר והמילה "קי"  (記) משמעותה רשומות.

ציור של קאמו נו צ'ומיי ע"י קיקוצ'י יוסאי

קאמו נו צ'ומיי החל לכתוב את החיבור הזה בעקבות סדרה של אסונות שפקדו את העיר קיוטו.

תירגמתי קטע אחד מתוך החיבור, שמתאר בצורה מאוד יפה את ארעיותו של הקיום:

זרימת הנהר אינה נקטעת, אולם אין אלה אותם המים. הבועות הצפות בגֵב, מצד אחד נעלמות מצד שני מופיעות, אין בועה שתישאר זמן רב. כך גם האנשים ובתיהם בעולם. בתוך הבירה מרוצפת המטבעות, אנשים מתחרים על העמדת העמודים לגובה והנחת רעפים. אולם גם בתיהם של המעמד הגבוה וגם של אלה מהמעמד הנמוך לא ישרדו לנצח. במידה ותפקפקו באמיתות דברי, היווכחו בעצמכם כי כמעט ולא נותרו בתים עתיקים. שנה שעברה הבית נשרף והשנה נבנה חדש, הבית הגדול התמוטט והפך לקטן. כך גם האנשים הגרים באותם הבתים . באותה הבירה האנשים רבים, אבל מתוך 30, 20 שפגשתי בעברי, נותרו אחד או שניים.  בבוקר למות, בערב להיוולד, אותו כלל כמו בועות המים. אינני יודע, מאין אותם "הנולדים והמתים" באים ולאן הם הולכים? אינני יודע, בשביל מי אנשים דואגים ועל מה הם מזינים את עיניהם?

בעל הבית וביתו הנלחמים על הנצח, לא שונים הם מהלפופית¹ וטל הבוקר. לפעמים הטל נופל והפרח נשאר, אבל גם הפרח ינבול עם עלות החמה. ולפעמים הפרח נובל אבל הטל לא נעלם. אולם גם הטל לא יחכה עד הערב.

^{1. זהו שמו העברי של הפרח "מורנינג גלורי" ]↩}

 

הוג'וקי נחשב לאחת הקלאסיות של השפה היפנית, ביחד עם "גנג'י מונוגאטרי" של מורסקי שיקיבו ו"ספר הכרית" של סיי שונגון הם נחשבים לשלושת החיבורים החשובים ביותר בשפה היפנית.

שחזור של הביקתה בה גר קאמו נו צ'ומיי