קור העכביש 2\3

二

כאן בבריכת הדם בגיהנום, צף וטובע עם שאר החוטאים. לאן שהביט, חושך. לפעמים מתוך החשיכה נראה אור מעומעם, אבל למרבה הפחד זהו נצנוצם של המחטים מהרי המחט. מלמעלה דממה כבתוך קבר, כאשר קול נשמע לעיתים אין זה אלא אנחת שבר חרישית של אחד החוטאים. בני האדם שנפלו לכאן, כבר חוו מגוון של עינויי גיהנום ומרוב עייפות אף כוחם לצעוק אינו עומד להם. לכן אין זה מפתיע שגם ארכי-שודד כקאנדטה,  מתפתל מסבל כקרפדה גוססת ונשנק מדמה של בריכה.
אולם, במקרה שארע בזמן מן הזמנים. בלי משים קאנדטה הרים ראשו, בשמי בריכת הדם ראה מתוך החשיכה הרחק הרחק מעלה, קור עכביש כסוף; האין זה פס דק ומנצנץ? כאילו חושש להתגלות לעין אדם, מתדלדל לו לאיטו ממש מעליו! ברגע שראה זאת קאנדטה, מחא את כפיו מרוב שמחה. אם יתפוס את החוט ויטפס עליו עד סופו, אין ספק שיצליח לצאת מן הגיהנום. אם יאיר לו המזל, אולי אפילו יצליח לחדור לגן העדן ואז לא ירדפו אחריו להרי המחט ולא יטביעו אותו יותר בבריכת הדם.
מיד לאחר שסיים את הרהוריו, תפס היטב את קור העכביש בשתי ידיו והחל מטפס בכל כוחו מעלה מעלה, בגלל עברו כשודד דברים מסוג זה הצליח בקלות רבה.
אולם המרחק בין גיהנום לגן העדן היה כמה עשרות אלפי רי¹, לכן לא משנה עד כמה הזדרז, הדרך החוצה לא הייתה עניין של מה בכך. לאחר שטיפס זמן מה, החל קאנדטה להתעייף וכבר לא יכול היה למשוך עצמו מעלה. כשאפסו כוחותיו לקח לו הפסקה קצרה, בעודו תלוי באמצעו של החוט הוריד את מבטו הרחק הרחק.
במבט חטוף מטה, ראה שמאמציו נשאו פרי, אותה בריכת הדם ששחה בה עד לפני זמן מה, נעלמה לה בחשכה ואותו נצנוץ עמום מהרי המחט האיומים, כבר היה מתחת לרגליו. אם ימשיך, וודאי יצליח לטפס את דרכו החוצה מן הגיהנום. מלפף את קור העכביש בשתי ידיו, צהל בקול שלא יצא מגרונו כבר מספר שנים, מאז שהגיע לכאן: "יש, יש!". אולם במבט שני מטה ראה בתחתית קור העכביש, מספר אינסופי של חוטאים מטפסים אחריו מעלה מעלה, כשיירה של נמלים.

^{1. [רי היא אמת מרחק אסייתית שאורכה היא בערך 3.9 ק"מ ]↩}

הפרק השני אומנם הופסק כאן אבל לא נגמר, בשבוע הבא אפרסם את ההמשך.

בנוגע לתמונה שפירסמתי שבוע שעבר, לאחר קריאה של הפרק השבוע אני בטוח שחדי ההבחנה יזהו את בריכת הדם שקאנדטה שחה בה ומאחור נמצאים הרי המחט שניצנצו להם באימה, זהו ציור של הגיהנום לפי שהפולקלור הבודהיסטי \ פאגאני היפני. נקודה מאוד מעניינת ולאו דווקא קשורה היא שהתפיסה העממית לגבי עולם המתים היפני הושפע בצורה מאוד גדולה דווקא מהדאואיזם שאומנם השפיע רבות על יפן אבל לא ממש היכה בו שורש.

קור העכביש 1\3

לכבוד הרשומה הראשונה בחרתי סיפור של סופר מאוד ידוע, אקטגאווה ריונוסוקה, הידוע במערב בעיקר בזכות ספרו "ראשומון" שלימים עובד לסרט על הבמאי הדגול אקירה קורוסאווה. המושג "ראשומון" הפך למושג בעולם הספרות לסיפור אחד שמסופר על ידי מספרים רבים. בגלל השפעתו האדירה של אקוטגאווה על הספרות ביפן, ישנו פרס דו שנתי על שמו, שהוא סוג של צעד ראשון לסופרים מתחילים.

הסיפור שבחרתי לתרגם הוא סיפור ילדים שלו, שתופס מקום מאוד חשוב בנוף הספרות ביפן, (זה הסיפור הראשון שלמדנו בבית ספר ליפנית) אבל למיטב ידיעתי לא תורגם עוד לעברית. למביני היפנית אפשר למצוא את הגירסא היפנית לסיפור באינטרנט.

בנימה אישית אני לא יודע אם אני אוהב את הסיפור הזה או לא, אבל הוא בהחלט שונה מכל סיפורי הילדים שאני נתקלתי בהם. החלטתי לחלק את הסיפור ל-4 חלקים שאפרסם ברווחים של כמה ימים כי אני יודע על עצמי שלא הייתי קורא רשומה מאוד ארוכה.

אז הינה הפרק הראשון:

קור העכביש\ אקטגווה ריונוסקה

一

מקרה שארע ביום מן הימים. שאקמוני בודהה¹ התהלך בגפו על גדות בריכת הלוטוס של גן העדן. פרחי הלוטוס פרחו בתוך הבריכה בלובן בוהק כאבני חן, מרכזו הזהוב של הפרח הציף בנדיבות ניחוח אשר אין בכוחן של מילים לתארו. בוודאי הייתה זאת בדיוק שעת בוקר .
לאחר זמן מה הבודהה נעמד על גדות הבריכה, דרך חריץ בין עלי הלוטוס המכסים את פני המים, רפרף מבטו על המצב בתחתית. בדיוק מתחת לבריכת הלוטוס של גן העדן, נמצאת ריצפת הגיהנום. דרך שקיפות הבדולח של המים, אפשר היה לראות בבהירות של משקפת את נוף נהר הסאנזו² ואת הרי המחט.

בתחתית הגיהנום משך את עיניו גבר אחד בשם קָאנדָטַה שהתפתל עם שאר החוטאים. אותו גבר הקרוי קאנדטה הוא פושע רב חטאים אשר רצח ואף הצית בתים, אולם זכור לו מעשה חסד יחיד ובודד. בזמן אחר גבר זה עבר בעומק החורש וראה עכביש אחד קטן מזדחל על צד הדרך. קאנדטה הרים את רגלו במהירות בכדי לדרוך עליו אבל מיד התחרט, "לא, לא, כמה שהוא קטן, הוא עדיין יצור חי. חבל לקחת לו את החיים ככה סתם, מסכן" בסופו של דבר החליט לחוס על חיי העכביש.
בעוד הבודהה סוקר את מצב הגהנום, נזכר בחסדו של קאנדטה לעכביש. כמחווה על מעשהו, אם אפשרי הדבר אושיע גבר זה מן הגהנום, חשב הבודהה לעצמו. למרבה המזל כאשר הסיט את מבטו הצידה, ראה על אחד מעלי הלוטוס דמויי הירקן עכביש גן עדן אחד טווה קור כסף. הבודהה לקח בידיו את קור העכביש ובין הלוטוסים הלבנים כאבני חן, הוריד אותו בשקט הישר אל תחתית הגהנום.

<sup>1. הבודהה ההיסטורי ↩
2. על פי האמונה הבודהיסטית נהר הסאנזו הוא הנהר המפריד בין עולם החיים לעולם המתים.↩</sup>

זו הייתה הטעימה הראשונה של הסיפור,  אני אתן ספוליר ואספר שהפרק הבא הוא בגיהנום, ככה ששווה לעקוב.