קור העכביש 3\3

כאשר ראה זאת קאנדטה,  פער פה גדול, ספק מופתע, ספק מפוחד והזיז עיניו לצדדים כאחד האחוז בכסילותו. הקור היה על סף קריעה כשהוא לבדו טיפס על קור העכביש הדקיק. כיצד מסוגל לשאת הקור מספר כה גדול של אנשים? אם במקרה של אחד למיליון ייקרע הקור באמצע, גם הוא החיוני מכולם שטיפס עד כאן, ייאלץ ליפול חזרה אל הגהנום. מקרה כזה לא בא בחשבון. בעודו מהרהר לו, מאות, אלפים או אפילו עשרות אלפי חוטאים זחלו להם בנחישות מבריכת הדם החשוכה במעלה קור העכביש הזוהר בדקיקות. אם לא יעשה משהו עכשיו אין ספק שהקור ייקרע והוא יפול. מתחתית גרונו קאנדטה צעק "בואנה, חוטאים. קור העכביש הזה הוא שלי! מי לעזאזל נתן לכם רשות לטפס. רדו מיד".
באותו הרגע, קור העכביש שעליו נתלה קאנדטה בלי שום בעיה, בבת אחת,"טאק!" נקרע במקום שבו החזיק קאנדטה, וגורלו נחרץ. לפני שהבין מה התרחש החל לצנוח מטה מסתובב כסביבון1 ובהרף עין מצא עצמו נופל הפוך אל תוך החשיכה.
למעלה בתוך שמים ללא כוכב או ירח, זהר לו בדקיקות אותו קור עכביש קצר התלוי לו מגן העדן.

הבודהה עמד ליד בריכת הלוטוס של גן העדן וצפה בהתרחשות מתחילתה עד סופה – לבסוף כששקע קאנדטה כמו אבן בתוך בריכת הדם, בפרצוף נעצב המשיך להתהלך.קאנדטה חסר החמלה, שניסה להיחלץ לבדו מן הגהנום וקיבל את עונשו: נפילה חזרה אל הגיהנום. בעיני הבודהה, התנהלות זאת הייתה בוודאי מצערת מאוד.  אולם הדבר לא השפיע ולו במעט, על הלוטוסים בבריכת הלוטוס של גן העדן; הפרחים הלבנים כאבני חן נידנדו את עלי הכותרת מסביב לרגליו של הבודהה, מתוך מרכזם הזהוב, עלה ניחוח שאין לתארו במילים. בוודאי הייתה זאת בדיוק שעת צהריים בגן העדן.

1. [כן, יש סביבונים גם ביפן.]

הורד זוהי תמונתו של המחבר, אקטוגאווה ריונוסוקה.

יש לו עוד סיפורים רבים וטובים, גם לילדים וגם למבוגרים. יש סיכוי גדול שאנסה לתרגם עוד יצירה אחת שלו שאני מאוד אוהב: "הטבק והשטן" שמתארת איך הטבק הגיע ליפן.

לשבוע הבא חשבתי לנסות את מזלי עם שירת טאנקה (סוג של שירה יפנית קלאסית) מודרנית, יש למה לחכות.

שבת שלום.

3 מחשבות על “קור העכביש 3\3

    • תודה רבה על התגובה,
      זה סוג אחד מסיפורת הילדים ביפן,
      יש עוד סוגים אחרים כמו סיפורי עם יפנים, שלא נופלים ולפעמים אף עולים על הסיפור הזה באכזריותם.
      אבל גם יש ספרות ילדים אופטימית ומתקתקה.

      אני מסכים מאוד לגבי ההשוואה לקפקא, אני משייך את אקטוגאווה לחבורה של סופרים שאני קורא להם "כותבים ומתאבדים".
      שביניהם נכנסים השמות הגדולים של הספרות היפנית (קוואבטה יאסונארי, דאזא אוסמו, מישימה יוקיו ועוד), כנראה זו הייתה תקופה שדרשה מעשים קיצוניים כדי להיות פופלארי…
      הרבה מהם כותבים בצורה יפיפיה, אבל גם מאוד מדכאת.
      אני חייב להודות שהשפה שאקטוגאווה משתמש בה בסיפור העלתה בי ספקות אם הסיפור באמת מיועד לילדים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s