קור העכביש 2\3

二

כאן בבריכת הדם בגיהנום, צף וטובע עם שאר החוטאים. לאן שהביט, חושך. לפעמים מתוך החשיכה נראה אור מעומעם, אבל למרבה הפחד זהו נצנוצם של המחטים מהרי המחט. מלמעלה דממה כבתוך קבר, כאשר קול נשמע לעיתים אין זה אלא אנחת שבר חרישית של אחד החוטאים. בני האדם שנפלו לכאן, כבר חוו מגוון של עינויי גיהנום ומרוב עייפות אף כוחם לצעוק אינו עומד להם. לכן אין זה מפתיע שגם ארכי-שודד כקאנדטה,  מתפתל מסבל כקרפדה גוססת ונשנק מדמה של בריכה.
אולם, במקרה שארע בזמן מן הזמנים. בלי משים קאנדטה הרים ראשו, בשמי בריכת הדם ראה מתוך החשיכה הרחק הרחק מעלה, קור עכביש כסוף; האין זה פס דק ומנצנץ? כאילו חושש להתגלות לעין אדם, מתדלדל לו לאיטו ממש מעליו! ברגע שראה זאת קאנדטה, מחא את כפיו מרוב שמחה. אם יתפוס את החוט ויטפס עליו עד סופו, אין ספק שיצליח לצאת מן הגיהנום. אם יאיר לו המזל, אולי אפילו יצליח לחדור לגן העדן ואז לא ירדפו אחריו להרי המחט ולא יטביעו אותו יותר בבריכת הדם.
מיד לאחר שסיים את הרהוריו, תפס היטב את קור העכביש בשתי ידיו והחל מטפס בכל כוחו מעלה מעלה, בגלל עברו כשודד דברים מסוג זה הצליח בקלות רבה.
אולם המרחק בין גיהנום לגן העדן היה כמה עשרות אלפי רי¹, לכן לא משנה עד כמה הזדרז, הדרך החוצה לא הייתה עניין של מה בכך. לאחר שטיפס זמן מה, החל קאנדטה להתעייף וכבר לא יכול היה למשוך עצמו מעלה. כשאפסו כוחותיו לקח לו הפסקה קצרה, בעודו תלוי באמצעו של החוט הוריד את מבטו הרחק הרחק.
במבט חטוף מטה, ראה שמאמציו נשאו פרי, אותה בריכת הדם ששחה בה עד לפני זמן מה, נעלמה לה בחשכה ואותו נצנוץ עמום מהרי המחט האיומים, כבר היה מתחת לרגליו. אם ימשיך, וודאי יצליח לטפס את דרכו החוצה מן הגיהנום. מלפף את קור העכביש בשתי ידיו, צהל בקול שלא יצא מגרונו כבר מספר שנים, מאז שהגיע לכאן: "יש, יש!". אולם במבט שני מטה ראה בתחתית קור העכביש, מספר אינסופי של חוטאים מטפסים אחריו מעלה מעלה, כשיירה של נמלים.

^{1. [רי היא אמת מרחק אסייתית שאורכה היא בערך 3.9 ק"מ ]↩}

הפרק השני אומנם הופסק כאן אבל לא נגמר, בשבוע הבא אפרסם את ההמשך.

בנוגע לתמונה שפירסמתי שבוע שעבר, לאחר קריאה של הפרק השבוע אני בטוח שחדי ההבחנה יזהו את בריכת הדם שקאנדטה שחה בה ומאחור נמצאים הרי המחט שניצנצו להם באימה, זהו ציור של הגיהנום לפי שהפולקלור הבודהיסטי \ פאגאני היפני. נקודה מאוד מעניינת ולאו דווקא קשורה היא שהתפיסה העממית לגבי עולם המתים היפני הושפע בצורה מאוד גדולה דווקא מהדאואיזם שאומנם השפיע רבות על יפן אבל לא ממש היכה בו שורש.